הפנינה המתחדשת

שאלה:   בתק' הקורונה נאלצנו להסתגר בבית, החיים יצאו משיגרה ואיתם גם הילדים, הולכים לישון מאוחר מאוד וקמים מאוחר, גם במהלך היום ההתנהלות אינה כשל שגרה..
המציאות מתמשכת ואני מרגישה כי הדבר מזיק לילדים עצמם ופוגע במשפחה כולה
אשמח לקבל הדרכה כיצד מחזירים את הבית לשגרה ברוכה בתוך המציאות המורכבת הזו.

תשובה:
אכן, תק' הקורונה זימנה לנו אתגרים מורכבים וכלל לא פשוטים.
בתחילה גם אנו כהורים היינו מבולבלים ומבוהלים, תחושת אי וודאות אפפה את כולנו, מה צופן לנו העתיד? עד מתי תמשך הקורונה? איך יוצאים מזה? מתי יחזרו הילדים למסגרת? איך וכיצד לנהוג בצורה בטוחה?

מן הסתם לתוך אי הוודאות הזו הצטרפו מורכבויות נוספות במשפחה:

*אם יש קשיים בזוגיות הרי שכעת כאשר אנו סגורים יחד בתוך הבית הקשיים עלולים להתעצם..
*ההתמודדות מול הילדים, גם היא אינה פשוטה. מצד אחד אין מסגרת, חופש מוחלט אך מצד שני זה לא ממש חופש כיון שמערכת החינוך מנסה להתנהל באופן ווירטואלי באופן שדורש מההורים לתמוך יותר בילדים ולסייע להם יותר בלמידה המקוונת - לא תמיד ההורים יודעים כיצד . יש מן ההורים שאף לא פנויים לכך (חלקנו ממשיכים לעבוד מן הבית). זאת ועוד, הילדים צריכים תנאים מינימליים ללימוד הווירטואלי ולא בכל בית יש לילדים את התנאים המתאימים ועוד לא דיברנו על משפחות ברוכות ילדים ...

*השהות הממושכת  של האחים והאחיות ביחד בתוך הבית פנימה לאורך כל שעות היממה יכולה לזמן מריבות וכעסים ולהחריף מערכות יחסים לקויות בין בני הבית.

*אם יש בבית ילדים קטנים וגדולים הרי שהמציאות מורכבת יותר, הקטנים רוצים זכויות כשל גדולים (לישון ולקום מאוחר יותר, לעשות מה שבא לי..) והגדולים רוצים קצת שקט מהקטנים..

הקשיים הנ"ל מעצימים יחסי גומלין לא בריאים הקיימים בין תתי המערכות השונות מערכת  הזוגיות אל מול מערכת ההורות והמשפחה אשר מקרינות אחת על חברתה וכך נוצרת לה מציאות מורכבת פי כמה וכמה.

כיוון שבחיבורים עסקינן אנסה במעט לרכך את המצב, להתיר במעט את המורכבות ולהציע חיבורים נכונים ביננו לבין עצמנו וביננו לזולתנו.

בתשובתי אתמקד בהורות שלנו בשים דגש על השאלה כיצד נחזיר את הבית לשגרה והיאך נציב גבולות באופן נכון כך שנוכל לחוש רווחה גם בתחומים האחרים.

בהתמודדות שלנו כהורים במציאות הנוכחית, הרבה פעמים אנו מתפקדים באופן אוטומטי והישרדותי, במובן של היענות למשימות רבות בו זמנית מבלי לשאול את עצמנו כיצד נשיג את המטרה הרצויה? כיצד נגייס את בן הזוג לעבר המטרה החשובה?

קונפליקטים רבים בין הורים נולדים על רקע זה ואשר על כן:

ראשית, חשוב לתאם עמדות בין ההורים ע"מ להגביר את חוויית השליטה בהתנהלות היומיומית גם במטרות ההוריות העתידיות. בנייה של חזון משותף יוצרת תחושה של הבנה, כוח ומוטיבציה לשיתוף פעולה ולפתרון בעיות.

שנית, חשוב שהמרחב הביתי יהיה רגוע יותר, למרות כל המורכבות.
כדי שנוכל להשרות יותר רוגע על הסובבים אותנו נעבוד בתחילה על הרוגע הפנימי שלנו.
לשם כך נבין כי התגובות האוטומטיות שלנו למצב המורכב נורמאליות, ניתן תוקף לתחושות שלנו ונעניק תחושה של תקווה שהדברים בע"ה ישתנו לטובה.

בקיצור נת"ת ( נעמי אפל/ לדבר CBT עם ילדים הורים).

נרמול- "התגובה שלך כאימא נורמאלית ומאפיינת אימהות רבות".

תקוף- "אני רואה שלא קל לך, זה אכן לא פשוט להתמודד עם המצב המורכב בו אנו נמצאים".

תקווה- "אבל אנחנו נעבור את זה".

כבני זוג נאמר את זה אחד לשני ( האישה חזקה יותר באופן דיבור זה יותר מהגבר. צריך סבלנות ללמד את הבעל לדבר נכון וגם אם זה לפעמים קשה נעשה לעצמנו נת"ת גם בהקשר זה).

לאחר שנתאמן אחד עם השני בדיבור נכון ומרגיע, נאמץ זאת גם כלפי הילדים, כל אחד בהקשר של הקושי שלו(קושי בהתמודדות  בלימוד ווירטואלי הנופל על הילדים בימים אלו או לחילופין בהתמודדות עם שעמום וחוסר חוויות חברתיות, קושי בהתמודדות עם מריבות בין אחים, קנאה ויחסים מורכבים יותר, קושי להיכנס לגבולות ולשגרה בריאה..).

לאחר יישום 2 עקרונות חשובים אלו ברצוני לתת כמה טיפים להורים לילדים צעירים- כיצד נחזיר את הילדים לשגרה: שינה וקימה בשעה נורמאלית, התנהלות יומית המשלבת מטלות בתוך החופש הארוך שנכפה עלינו, התנהגות ראויה..

ולפני שאתחיל נזכיר כי כל גבול שחשוב לנו לשמור עליו (ולהחזירו מחדש) צריך להקפיד על המאפיינים הבאים:

* החלטיות * עקביות * כלל ברור * התמדה * החלטה משותפת בין בני הזוג.

לאחר ששיננו לעצמנו את המאפיינים הנ"ל נערוך שיחה בוגרת עם הילדים (גם עם הקטנים),

בשיחה נסביר כי "החופשה של הקורונה" מתמשכת מדי, נתאר את ההתנהלות הטעונה שיפור ונסביר כי זה פוגע בהתנהלות של כולנו בבית וגם באוירה... נבנה ביחד עם הילדים טבלה ובה נשבץ גבולות שאנו רוצים ליצור: זמן שינה, זמן יקיצה, הרגלים לפני שינה ואחרי קימה, זמנים המוקצבים למשחקים שונים (מחשב, פלאפון..), זמני ארוחות, סיוע ועזרה בבית..

כאשר אנו מציבים גבולות לילדים נבדוק: האם ניהלנו איתם מו"מ שבו הסברנו את הסיבה לגבולות?

                                                              האם התחשבנו באישיות, ברצונות ובאילוצים של הילדים?             

                                                              האם ניסינו להתאים את הגבולות לבקשות הילדים במידת האפשר?

                                                              האם הגענו להסכמה?

נסמן בטבלה בכל יום עד כמה הילדים עמדו בגבולות שקבענו:

עם ילדים קטנים- נדביק ביחד מדבקה/ נצייר חייכן.

עם ילדי ביה"ס-  נתן להם את הטבלה שהם יהיו אחראים על הסימון.

נעקוב אחר ההתקדמות תוך כדי פרגון ועידוד.

נקבע צופרים משפחתיים או אישיים: ארוחה כיפית, בילוי משותף, יום אחד בו מרחיבים את הגבולות... כמובן נבחר את הצופרים ביחד. נקבע ביחד גם מה עושים אם לא מצליחים לעמוד בגבולות..

עם מתבגרים נתנהל אחרת: נרחיב את הגבולות

                                          ניצור שיח ברמה בוגרת יותר

                                          נאפשר יותר פרטיות

                                          נמנע מהטפת מוסר

                                          נשתמש בשפה המעודדת עצמאות: "הבחירה היא שלך"

                                                                                                "אתה תחליט בעניין זה"

                                                    זכרו!

                                            נעל חדשה מחייבת את זמן הסתגלות הרגל

                                            גם להרגל חדש צריך להסתגל....         

                                                            סבלנות.....